השבוע פתאום קלטתי שמשעמם לי.
משונה. מאז שאוהד ואסף נולדו, לא הייתי לי שנייה אחת לעצמי שבה אני אספיק לפתח תחושת שעמום. לא, חוזרת בי. לא הייתי לי שנייה אחת לעצמי מאז שגילינו שאני בהריון עם תאומים. ההיסטריה שברה שיאים. גם שלי, קצת, אני מודה, אבל בעיקר של הסביבה שלי (וכשאני אומרת הסביבה אני מתכוונת לאמא שלי): מה תאומים? איך תסתדרי? איך תקומי לשניהם בלילה? איך תחזיקי אותם על הידיים? הרי אם תרימי רק אחד השני יבכה. ומאיפה יהיה לך כסף לבזבז על מוצרים לתינוק לשני ילדים? לא אחד, שניים? (אני יודעת לספור, תודה). ובסוף אמרתי לה – תגידי, את חושבת שתכננתי את זה? ומה זה יעזור אם תיכנסי להיסטריה עכשיו? ורק אז היא נרגעה, כי זה שעניתי לה נתן לה את האופציה לכעוס עלי, במקום לרחם.
אז וואלה, הסתדרתי. הבנים נולדו, בקיסרי, ולמרות הכאבים של הניתוח, ולמרות שהם שניים (לא אחד! שניים!), ולמרות שעות השינה המעטות, ועד שאחד מהם נרדם כבר השני מתעורר ומתחיל לבכות, והרצף הבלתי פוסק של האכלה-שינה-החלפת חיתול וחוזר חלילה – הסתדרתי. ואחרי שלושה חודשים הפסיקו להיות גושים פולטים, והפכו לאנשים קטנים: לאוהד יש מבט רציני וחקרן, והוא כל הזמן מסתכל סביבו בקימוט מצח תמה. אספי – כולו חיוכים. הוא כנראה הילד הכי חייכן בעולם. ואז יצאתי קצת ממעגל הטירוף וקלטתי שוואלה, יש לי משפחה מדהימה שאני ממש אוהבת, ואני מאושרת. ואז עברו עוד כמה שבועות, ונשארתי עם הילדים בבית (המשכורת של יואב מספיקה בינתיים), ויצאתי איתם לטיולים בחוץ והסתובבתי איתם בבית, ולמדתי איך הכי קל לי להסתדר איתם כשאני לבד בבית (הפרד ומשול: אחד אני שמה במנשא, ואחד על טרמפולינה לתינוק. ואני מחליפה כל הזמן), ובדרך הקשה למדתי שאסור לי בשום פנים ואופן להשאיר אחד מהם לבד בוסטרים. אפילו לא אם אחיו צורח בטירוף (הכל בסדר. הוא סתם טלטל ידיים והעיף מהשידה כל דבר שהוא נגע בו). והיום, אחרי שהאכלתי את שניהם והחלפתי חיתולים והשכבתי אותם למנוחת צהריים, קלטתי שמשעמם לי.
אז לקרוא אני לא מסוגלת כרגע אפילו לא על חגורת נוחות לתינוק , ואף פעם לא הייתי טיפוס של תוכניות טלוויזיה. מה שכן, כבר הרבה זמן אני מסתובבת עם כל מיני מחשבות ותובנות על האמהות בכלל, והאימהות לתאומים בפרט, ובכלל עם כל מיני הגיגים על החיים. אז החלטתי שאולי אני אנסה לכתוב אותן קצת. לכן הבלוג. אז נעים מאוד, אני מושית, אני בת 26, אישה ליואב, אמא לאסף ואוהד, מובטלת מבחירה. מי שרוצה להצטרף – מוזמן.
